כל אחת ואחד מאתנו חווה לעיתים תחושה של תקיעות בחיים. התקיעות הזו יכולה להרגיש ממש כמו בבוץ טובעני – קשה לזוז, הכל סמיך, כבד וקשה לראות מעבר. זה יכול להיות מלווה בבלבול, תסכול, ריקנות, עצב וחרדה. אנשים מחלקים לנו עצות ורעיונות אבל כלום לא מרגיש נכון. זה יכול להיות ביחסים, בדרך המקצועית, ובעצם, בכל תחום ובאופן כללי בחיים.

בדיוק שם אנו זקוקים למישהו שיהיה אתנו. מישהו שיסתכל אתנו על המציאות העכשווית, שינשום אתנו ביחד ושיזכיר לנו את האמונה שלעיתים נשמטת – שיש לנו מסוגלות וכוח לצאת מכאן ולפסוע על אדמה טובה. ויש לנו, בטח שיש.

לא תמיד נוכל לדלג הישר החוצה מן הביצה. סביר להניח שניאלץ לשהות שם לזמן מה, עד שנרגיש מחדש את הרגליים, נניע את השרירים ונמצא את התנועה הנכונה עבורנו. אותה תנועה שמבקשת מאתנו להשיל אמונות מגבילות ישנות, להתחבר מחדש למשאבים הפנימיים שלנו ולהרגיש את הרצון והכוח שלנו לפעול ולממש, לחוות הגשמה, סיפוק ומשמעות.